באיורים הבאים מודגמת הרמת סינוס והשתלת עצם בשיטה הקלאסית.
ברוב המקרים ככולם הרמת הסינוס תבוצע על ידי אותו רופא אשר אמון על ביצוע הליך השלת השיניים כולו.
חשוב מאוד לפנות ללא דיחוי אל המרפאה בה בוצע ההליך בכל מקרה של חשד לבעיה, כך למשל אם יש עליה בחום העלולה להעיד על התפתחות דלקת, במקרה של כאבים חזקים יותר מאלה שנאמר לנו שעשויים לפקוד אותנו ועוד.
כל מטופל ללא התוויות נגד מקומיות או סיסטמיות בכל גיל יכול לעבור את התהליך.
לא ניתן להציב את השתלים הדנטליים בחלק האחורי של הלסת העליונה, כי אין שם מספיק עצם.
במידה ואחד משני אלה מתרחש במהלך הניתוח, הפתרון לכך הוא ביצוע חבישה או תפירה של האזור.
סיבוכים כגון: חום, נפיחות ניכרת של הפנים, הגדלה של בלוטות הלימפה בצוואר והגבלה בפתיחת הפה, דימום שאינו נפסק.
כאמור, הרמת סינוס היא הליך כירורגי שניתן לבצע כדי לתקן מצב של חוסר במסת עצם בלסת העליונה וכך ליצור מצב קרא עוד בו ניתן לקבע בלסת שתלים דנטליים אליהם תחוברנה שיניים מלאכותיות במקום שיניים טבעיות שאבדו (בין אם מפני שנשרו או אם הן נעקרו בכוונה על מנת להחליף אותן בשיניים מלאכותיות).
אצל מי שיש להם מחסור גדול ברקמת עצם בלסת העליונה הרמת הסינוס תבוצע בשיטת "הרמת סינוס פתוחה". במקרים כאלה ייצור הרופא המנתח פתח דמוי חלון בצד עצם הלסת העליונה ודרכו יחדיר גרגרי חומר המכונה "תחליף עצם" אל חלל הסינוס המקסילארי.
הדבר מוסיף בטיחות רבה למנתח העובד בנינוחות ומפחית את הפגיעה בממברנה ובכך מקטין את הסיבוכים האפשריים.
בכך יביא המנתח למצב בו יכול להרים את הרקמות הרכות של הסינוס (באיור נראה בוורוד) ללא חשש בפציעתן.
הרמת סינוס סגורה מבוצעת בעקרון כאשר קיימת עצם בגובה של יותר משבעה מילימטרים מתחת לרצפת הסינוס. בעזרת מקדחים מתאימים קודחים את עצם הלסת לכל עומקה עד קרוב לרצפת הסינוס. בשלב זה מרימים את הרירית העוטפת את הדופן הפנימית של הסינוס.
במהלך הביקורת הרופא מסיר את התפרים ובודק כיצד האזור מחלים. במידת הצורך תבוצע ביקורת נוספת על מנת לוודא שהמקום הבריא באופן סופי.
במרבית המקרים, תהליכי ספיגת העצם הם טבעיים ומתרחשים עם העלייה בגיל. עם זאת, מבנה לא תקין של עצם הלסת או חוסר בעצם יכול להיגרם גם עקב טראומה או נזק חמור שפגע במבנה השיניים, וגם כתוצאה מפגם מולד בשיניים.